האתר אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי, והשימוש בהמלצות הכתובות בו על אחריות הגולשות

© כל הזכויות שמורות למייסדת האתר 

 Logo credit- Emma Plunkett Art

אנדומטריוזיס-רקע, תסמינים ואבחון

 אנדומטריוזיס היא מחלה גניקולוגית נפוצה, דלקתית, כרונית ותלוית אסטרוגן.
ואחרי ההגדרה המפוצצת הזו, בואו נפשט את זה רגע: נפוצה=בין 10-15% מהנשים בגיל הפוריות חולות בה, כרונית=אין כיום טיפול שמציע ריפוי מלא של המחלה, אך כן יש טיפולים רבים שמקלים על התסמינים או עוזרים לה להישאר "רדומה", ובאורח חיים הנכון יחד עם הטיפול המתאים, אפשר לחיות איתה חיים רגילים לחלוטין, דלקתית=המחלה נגרמת מתהליך דלקתי שמתחיל בהימצאותם של תאי רירית רחם מחוץ לרחם. תלוית אסטרוגן=המחלה קשורה לעודף אסטרוגן, ונפוצה יותר ויותר בעולם המודרני עקב החשיפה המוגברת לאסטרוגן באמצעות הדברה, פלסטיק, קוסמטיקה וכד'.  
עכשיו אפשר להמשיך. בכדי להבין מה זאת מחלת האנדומטריוזיס ומה משפיע עליה צריך להבין ראשית את מבנה הרחם. הרחם בנוי משלוש שכבות, השכבה הפנימית, רירית הרחם, אנדומטריום בלועזית, מצפה את הרחם בפנים. רירית הרחם גדלה במהלך המחזור החודשי בהשפעת ההורמונים המופרשים מהשחלה כחלק מהכנתה להשרשת הריון ברחם. במידה ואין קליטת הריון באותו חודש רירית הרחם כולה נושרת ומופרשת החוצה דרך הנרתיק יחד עם נוזל הוסת. מה שקורה באנדו' הוא שניתן למצוא תאים של רירית הרחם באיזורים שונים בגוף, משמע-לא רק בתוך הרחם. זאת אומרת, נוצר מצב, בו רקמה/בלוטות/תאים של רירית הרחם נמצאים מחוץ לחלל רירית הרחם, במקומות שהם אינם אמורים להימצא בו.
למה זה כל כך בעייתי שתאים של רירית הרחם נמצאים בחללים אחרים בגוף או סמוך לאברים אחרים? 
גם כאשר תאי רירית הרחם מגיעים לאתרים מחוץ לרחם, הם ממשיכים "להתנהג" כתאי רירית הרחם. המשמעות של כך היא שהם מגיבים לשינויים הורמונאליים בגוף האישה וכך הם ממשיכים להתקיים ומסוגלים לגדול או לדמם כשמגיע זמן הווסת החודשית. אולם בניגוד לרירית הרחם שבמקומה הנכון,לתאים אלו לרוב אין להתנקז. הם ממשיכים לדמם ולגדול בכל וסת שחולפת, וכך גורמים לדלקת מקומית ויכולים ליצור נגעים (מעין פצעים) על איברים שונים, וכן הידבקויות בין איברים או ציסטות. כל אלו עלולים לגרום לכאב רב, ולבעיות נוספות. 

מוקדי האנדומטריוזיס מופיעים בשלוש צורות:
1. מוקדי אנדומטריוזיס שטחיים על פני אברי האגן או הפריטונאום (חלל הצפק: הנוזל המכסה את איברי האגן).
2. ציסטות שחלתיות (אנדומטריומות או ציסטות שוקולד).
3. מוקדי אנדומטריוזיס עמוקים החודרים לעומק הרקמות השכנות (מעי, שלפוחית, נרתיק ועוד)
האתרים השכיחים ביותר "לנדידת" תאי רירית הרחם הם: אברי האגן בעיקר – קרום הצפק ,שחלות, רחם, חצוצרות, המעי הגס, תוספתן, צוואר הרחם ועוד. וכן מערכת העיכול (לכן לנשים רבות יש סימפטומים רבים הקשורים לעיכול), שלפוחית השתן והרקטום. לעיתים אף ניתן למצוא תאי רירית רחם באיזורים רחוקים כגון הריאות ואף במוח.

 

המחלה מתחלקת לדרגות שונות ע"פ חומרת המחלה וכמות הנגעים. החלוקה הנפוצה היא:
דרגה 1-אנדומטריוזיס מזערי: נגעים בודדים וספורים, ללא הידבקויות.
דרגה 2-אנדומטריוזיס קל/פריטונאלי: נגעים שטחיים הקטנים מ5 ס"מ, ו/או דלקת בתוך וסביב איברי חלל האגן, ללא הידבקויות משמעותיות
דרגה 3-אנדומטריוזיס בינוני/מתון: נגעים נרחבים ועמוקים יותר, המתחילים לחדור לאיברי האגן או לפריטונאום. נוכחות של הידבקויות (כאשר איברים שונים נדבקים אחד לשני ..) סביב השחלות והחצוצרות. 
דרגה 4-אנדומטריוזיס חמור: נגעים עמוקים באיברים רבים באיזור האגן, ציסטות שחלתיות משמעותיות והידבקויות בין איברים שונים באגן.
 

חשוב לדעת!
אין קשר ישיר בין דרגת המחלה לכאב שנגרם, ולא כל מי שסובלת מאנדו' תחוש כאב: לעיתים נשים מגלות בניתוח קיסרי או לפרוסוקפיה שנעשתה למטרה אחרת כי האגן מלא בנגעים או ציסטות, והן לא חוו כאב כלל. בהתאמה, לעיתים נשים חוות כאב עז, אך הנגעים קטנים כלכך עד כי הם אינם נצפים באולטסראוננד ואף ב-MRI. עם זאת, לרוב יש קשר בין חומרת המחלה לבין אי-פיריון. בעוד באנדו דרגה 1, כ20% מהנשים יחוו קשיי פוריות, מחקרים מראים כי באנדו' דרגה 4 השכיחות מגיעה עד 50%.

תסמינים:

 

התלונה העיקרית של מרבית הנשים הסובלות מאנדומטריוזיס היא כאבי מחזור קשים וכאבי אגן סביב הוסת או באופן כרוני. אולם יכולים להיות סימפטומים רבים נוספים: כאבי ביוץ קשים, כאבים בזמן קיום יחסי מין, אי-פוריות, דלקות בשתן, הפרעות במערכת העיכול וכד'.להלן טבלה של סימפטומים אפשריים, שנלקחה מהאתר של ד"ר יובל קאופמן, מומחה לאנדומטריוזיס:

תופעות אחרות
-כאבים ודקירות בירכיים וברגליים
-גלי חום
-מיגרנות
-עייפות כרונית
-חרדה, דיכאון, מצבי רוח משתנים וכד'

קשיי פוריות
-קושי להרות לאחר הפסקה של שנה באמצעי המניעה, כשכל יתר הסיבות האפשריות לאי פוריות נבדקו ונשללו

שלפוחית השתן
-תכיפות במתן שתן
-כאב בבטן התחתונה במהלך התרוקנות
-תסמינים הדומים לדלקת שתן ללא הימצאות חיידקים בתרבית

מערכת העיכול
-שלשול
-עצירות
-שלשולים ועצירות לסירוגין
-נפיחות בבטן
-תחושת לחץ בפי הטבעת
-בחילות
-דימום רקטלי במחזור

דימום חריג

-הפרשות נרתיקיות חומות
-דימום וסתי כבד
-דימום בלתי סדיר

כאב
-כאבי וסת עזים
-כאבים בשעת יחסי מין
-כאב במתן שתן
-כאב בהפרשת צואה
-כאבים כרוניים באגן
-כאב בגב התחתון או בחלל הבטן (עליונה או תחתונה)

 

אבחון:

לרשימת מומחי אנדומטריוזיס לאבחון ולטיפול, לחצי כאן 
החשד לאנדומטריוזיס עולה לפי הסימנים והסימפטומים האופייניים המפורטים בטבלה. כל אחד מהסימפטומים הללו יכול להופיע לבד או בשילוב עם סימפטומים אחרים. הגיל הממוצע לאבחון אנדו הוא בין 25-35, אך יש לא מעט נערות שאובחנו בגילאים מוקדמים יותר. עקב מורכבות האבחון וחוסר מודעות למחלה, נשים רבות מאובחנות שנים רבות לאחר הופעת הסימפטומים, כ8-10 שנים בממוצע. למרות שאבחנה חד משמעית של אנדומטריוזיס נעשית באמצעות ניתוח בלבד,  כיום הרופאים המומחים יכולים לקבוע בדיוק של מעל 90% כי המטופלות אכן סובלות מאנדומטריוזיס על סמך בחינה של הרקע הרפואי והסימפטומים, יחד עם בדיקה גופנית.
תשאול ממוקד צריך לכלול שאלות מכוונות לגבי התסמינים ושאלות הקשורות לפוריות כולל גיל הופעת המחזור הראשון, תדירות וסדירות המחזור, הריונות קודמים, שימוש באמצעי מניעה או טיפולים הורמונליים אחרים, היסטוריה רפואית וכירורגית שעשויה להיות רלוונטית, והיסטוריה משפחתית של אנדומטריוזיס או של מקרי סרטן גינקולוגיים.
*אצל נשים עם אנדומטריוזיס יש שכיחות מוגברת של הפרעות הקשורות למערכת החיסון כולל נטיה לזיהומים (קנדידה וזיהומים חוזרים בדרכי השתן), אלרגיות ומחלות אוטואימוניות (מחלות בהן מערכת החיסון תוקפת את הגוף עצמו).
הרופאים נעזרים בבדיקות נוספות על מנת לאבחן אנדו ללא ניתוח, או לאשר מעורבות של אברים שכנים כגון מעורבות מעיים, מערכת עיכול ועוד. בדיקות אלו כוללות לדוג': חוקן בריום, אולטסראונד רקטלי, אולטסראונד של דרכי השתן,CT, MRI וכד'.
חשוב לדעת! יש נשים רבות שאולטסראונד וגינאלי מספיק כדי לזהות אצלן נגעים, הידבקויות או ציסטות. אולם, בקרב רבות אחרות האולסטרסאונד לא מוצא דבר, ולכן רופאים רבים שאינם מומחים בתחום משערים כי באם בדיקה כזו חוזרת תקינה, האישה אינה סובלת מאנדו'. הדבר אינו נכון! יתרה מכך, גם בדיקת הדמיה מתקדמת כ-MRI לא תמיד מזהה נגעים בשל מיקומם או גודלם. בדיקת MRI תקינה אינה מעידה כי אין אנדומטריוזיס! גם אם בדיקות אלו יוצאות תקינות, באם הסימפטומים שלך נמשכים ומפריעים לשגרת חייך, מומלץ לפנות לרופא מומחה לאנדו' אשר בקיא בהסקה על סמך סימפטומים ומבין כי בדיקות ההדמיה לא תמיד מדויקות.
אין עדיין בדיקות דם המאפשרות את אבחון המחלה. ישנם בדם שני סמנים הנקראים CA-125 ו-CA19-9  שרמתם עלולה להיות מוגברת אצל נשים עם אנדומטריוזיס. הבעיה היא שהסמנים אינם ספציפים ויכולים להיות מוגברים במצבים רבים כולל דלקת באגן, זיהום, סרטן או סתם בזמן מחזור רגיל. לכן, הסמנים לרוב אינם משמשים לצורך אבחון אך לעיתים ניתן להיעזר בהם לצורך מעקב אצל נשים המטופלות באופן שמרני כדי לנסות לזהות שינוים בחומרת המחלה וסיכוי להתמרה סרטנית.
כאמור, אבחון חד משמעי של אנדומטריוזיס נעשה ע"י לפרוסקופיה (ניתוח אבחוני וטיפולי בהרדמה מלאה אשר מתבצע ללא פתיחת בטן) עם נטילת ביופסיה מהנגעים שהורדו על מנת לוודא שהם אכן תאי אנדומטריום. ניתוח זה נועד גם להוריד נגעים, ציסטות והידבקויות והוא כיום האפשרות הטיפולית הקונבנציונלית המומלצת ביותר בקרב מומחים רבים.

מעריכים כי השכיחות של אנדומטריוזיס באוכלוסיה אולם נעה בין 5% עד 15% מהנשים באוכלוסייה. מה שאומר, שבממוצע אחת מעשר מהנשים סובלות מאנדומטריוזיס. למרות השכיחות הרבה של המחלה והעלייה במודעות, רופאים רבים מפגינים בורות רבה לגבי המחלה, ואחרים מודעים אליה אך מתקשים לאבחן אותה עקב היותה מורכבת, משתנה בין חולה וחולה וקשה לאבחון באמצעי הדמיה. כיוון שידוע כי אבחנה מוקדמת היא המפתח לטיפול מוצלח ולמניעת סיבוכים הקשורים באנדומטריוזיס, חשובה מודעותם של רופאים לתופעה.
באשר לנשים עם פוריות, מעריכים כי 25% עד 50% מהן הסובלות מבעיות פריון, סובלות מאנדומטריאוזיס, וכי ל  30% עד 50% מהנשים המאובחנות עם אנדומטריאוזיס, יש גם בעיות פריון.

לאפשרויות טיפול קונבנציונלי, לחצי כאן
לאפשרויות טיפול משלים, לחצי כאן 

גורמים אפשריים:
אנדו היא מחלה "טריקית". הסימפטומים רחבים ומשתנים בין אחת לשניה, האבחון קשה ומאתגר וגם הסיבות לה עוד לא ממש ידועות. אבל, יש כמה השערות.

1. זרימת וסת הפוכה

תופעה זו מתרחשת כאשר תאי רירית הרחם זורמים חזרה דרך החצוצרות אל חלל הרחם ואינם מופרשים מן הגוף כדימום ווסתי. תאים אלו נטמעים באברי האגן ומשגשגים שם עד שנוצרים נגעים והידבקויות.

מידה זו או אחרת של זרימה הפוכה קיימת ככל הנראה אצל מרבית הנשים אולם בדרך כלל מסוגל הגוף להיפטר משיירי הרקמה מבלי שתתפתח בעיה. מניחים שאנדומטריוזיס יתפתח אצל נשים שגופן אינו מסוגל להתמודד עם התופעה וכיום זוהי הסברה המקובלת ביותר. אולם, תיאוריה זו אינה מסבירה מדוע נשים שרחמן נכרת ממשיכות לפתח אנדומטריוזיס, ומדוע ניתן למצוא נגעים בקרב עוברות ואף גברים.  

2. נטיה תורשתית

קיימת נטייה משפחתית ללקות באנדומטריוזיס ולכן עלול להיות מרכיב תורשתי למצב. אולם, פעמים רבות לנשים עם אנדומטריוזיס אין בנות משפחה נוספות החולות במחלה, וזהו לא הסבר מספק.

3. נדידת תאים במחזור הדם או דרך מערכת הלימפה

אף שהמנגנון אינו ידוע, נודדים ככל הנראה התאים האנדומטריוטיים דרך מחזור הדם או דרך מערכת הלימפה. תאוריה זו מסבירה כיצד במקרים נדירים אפשר למצוא תאי אנדומטריום במקומות מרוחקים כמו הריאות והמוח.

4. כשל חיסוני

מערכת החיסון של חלק מהנשים הלוקות באנדומטריוזיס אינה מסוגלת לטפל ביעילות בתאים האנדומטיריום. חלק מהלוקות במצב רגישות יותר לזיהומים מנשים שאינן לוקות באנדומטריוזיס אם כי הדעות חלוקות האם זהו גורם למצב או שמא תוצאה שלו.

5.  גורמים סביבתיים

השערה נוספת היא כי יתכן שהמצב נגרם עקב חשיפה לגורמים סביבתיים מסוימים כגון תוצרי פירוק כימייםשפוגעים במערכת החיסון של הגוף. כמו כן, אנדומטריוזיס היא מחלה של "העידן המודרני" ומושפעת מעודף אסטרוגן. קיים סיכוי כי שכיחותה נובעת מכמות האסטרוגן הרבה שאנו נחשפים אליה באופן יומיומי דרך חומרי ניקוי, חומרי הדברה, פלסטיק, קוסמטיקה וכד'.

6.  מטאפלזיה

זהו שמו של תהליך התמיינותם של תאי רקמה מסוג אחד לתאי רקמה מסוג אחר. תהליך זה מתרחש בשלב העוברי. לפי סברה זו חלק מהתאים משמרים את יכולתם העוברית להפוך לתאי רירית רחם גם בבגרות. תיאוריה זו יכולה להסביר כיצד נצפו תאי רירית רחם ואנדומטריוזיס במקרים נדירים גם אצל גברים.

גורמי סיכון:
ישנם גורמי סיכון רבים המשוערים כבעלי קשר לאנדומטריוזיס, אך הם עדיין בגדר השערות בלבד. אף אחד מגורמי הסיכון לא בודד והוכח כגורם סיכון למחלה, ייתכן ואוסף של גורמי סיכון יחדיו מגביר את הסיכוי לחלות באנדומטריאוזיס. גורמים אלו הם:
*פוטנציאל גנטי – בעשורים האחרונים נמצא קשר גנטי להופעת המחלה, אך לא נמצאו הגנים האחראים להתפתחות המחלה. לחולה עם אנדומטריאוזיס סיכוי של 7% להעביר את המחלה בתורשה לילדיה

*מחזורים לא תקינים-מחזורים תכופים (פחות מ23 יום), דימום וסתי ארוך וכד

*דחיית הריונות לגיל מבוגר ומיעוט לידות

*יחס לא תקין בין גובה למשקל, השמנת יתר

*חוסר פעילות גופנית אירובית בגיל צעיר

*צריכת כמויות גבוהות של קפה ואלכוהול

*סימפטומים ובעיות כרוניות במערכת העיכול

*פגיעה גופנית ביכולת התנועה

*זיהומים בקטריאליים כרונים
*חשיפה מוגברת לרעלנים סביבתיים

 

אנדומטריוזיס-רקע, תסמינים וגורמים