אבחון:

לרשימת מומחי אנדומטריוזיס לאבחון ולטיפול, לחצי כאן 
החשד לאנדומטריוזיס עולה לפי הסימנים והסימפטומים האופייניים המפורטים בטבלה. כל אחד מהסימפטומים הללו יכול להופיע לבד או בשילוב עם סימפטומים אחרים. הגיל הממוצע לאבחון אנדו הוא בין 25-35, אך יש לא מעט נערות שאובחנו בגילאים מוקדמים יותר. עקב מורכבות האבחון וחוסר מודעות למחלה, נשים רבות מאובחנות שנים רבות לאחר הופעת הסימפטומים, כ8-10 שנים בממוצע. למרות שאבחנה חד משמעית של אנדומטריוזיס נעשית באמצעות ניתוח בלבד,  כיום הרופאים המומחים יכולים לקבוע בדיוק של מעל 90% כי המטופלות אכן סובלות מאנדומטריוזיס על סמך בחינה של הרקע הרפואי והסימפטומים, יחד עם בדיקה גופנית.
תשאול ממוקד צריך לכלול שאלות מכוונות לגבי התסמינים ושאלות הקשורות לפוריות כולל גיל הופעת המחזור הראשון, תדירות וסדירות המחזור, הריונות קודמים, שימוש באמצעי מניעה או טיפולים הורמונליים אחרים, היסטוריה רפואית וכירורגית שעשויה להיות רלוונטית, והיסטוריה משפחתית של אנדומטריוזיס או של מקרי סרטן גינקולוגיים.
*אצל נשים עם אנדומטריוזיס יש שכיחות מוגברת של הפרעות הקשורות למערכת החיסון כולל נטיה לזיהומים (קנדידה וזיהומים חוזרים בדרכי השתן), אלרגיות ומחלות אוטואימוניות (מחלות בהן מערכת החיסון תוקפת את הגוף עצמו).
הרופאים נעזרים בבדיקות נוספות על מנת לאבחן אנדו ללא ניתוח, או לאשר מעורבות של אברים שכנים כגון מעורבות מעיים, מערכת עיכול ועוד. בדיקות אלו כוללות לדוג': חוקן בריום, אולטסראונד רקטלי, אולטסראונד של דרכי השתן,CT, MRI וכד'.
חשוב לדעת! יש נשים רבות שאולטסראונד וגינאלי מספיק כדי לזהות אצלן נגעים, הידבקויות או ציסטות. אולם, בקרב רבות אחרות האולסטרסאונד לא מוצא דבר, ולכן רופאים רבים שאינם מומחים בתחום משערים כי באם בדיקה כזו חוזרת תקינה, האישה אינה סובלת מאנדו'. הדבר אינו נכון! יתרה מכך, גם בדיקת הדמיה מתקדמת כ-MRI לא תמיד מזהה נגעים בשל מיקומם או גודלם. בדיקת MRI תקינה אינה מעידה כי אין אנדומטריוזיס! גם אם בדיקות אלו יוצאות תקינות, באם הסימפטומים שלך נמשכים ומפריעים לשגרת חייך, מומלץ לפנות לרופא מומחה לאנדו' אשר בקיא בהסקה על סמך סימפטומים ומבין כי בדיקות ההדמיה לא תמיד מדויקות.
אין עדיין בדיקות דם המאפשרות את אבחון המחלה. ישנם בדם שני סמנים הנקראים CA-125 ו-CA19-9  שרמתם עלולה להיות מוגברת אצל נשים עם אנדומטריוזיס. הבעיה היא שהסמנים אינם ספציפים ויכולים להיות מוגברים במצבים רבים כולל דלקת באגן, זיהום, סרטן או סתם בזמן מחזור רגיל. לכן, הסמנים לרוב אינם משמשים לצורך אבחון אך לעיתים ניתן להיעזר בהם לצורך מעקב אצל נשים המטופלות באופן שמרני כדי לנסות לזהות שינוים בחומרת המחלה וסיכוי להתמרה סרטנית.
כאמור, אבחון חד משמעי של אנדומטריוזיס נעשה ע"י לפרוסקופיה (ניתוח אבחוני וטיפולי בהרדמה מלאה אשר מתבצע ללא פתיחת בטן) עם נטילת ביופסיה מהנגעים שהורדו על מנת לוודא שהם אכן תאי אנדומטריום. ניתוח זה נועד גם להוריד נגעים, ציסטות והידבקויות והוא כיום האפשרות הטיפולית הקונבנציונלית המומלצת ביותר בקרב מומחים רבים.

מעריכים כי השכיחות של אנדומטריוזיס באוכלוסיה אולם נעה בין 5% עד 15% מהנשים באוכלוסייה. מה שאומר, שבממוצע אחת מעשר מהנשים סובלות מאנדומטריוזיס. למרות השכיחות הרבה של המחלה והעלייה במודעות, רופאים רבים מפגינים בורות רבה לגבי המחלה, ואחרים מודעים אליה אך מתקשים לאבחן אותה עקב היותה מורכבת, משתנה בין חולה וחולה וקשה לאבחון באמצעי הדמיה. כיוון שידוע כי אבחנה מוקדמת היא המפתח לטיפול מוצלח ולמניעת סיבוכים הקשורים באנדומטריוזיס, חשובה מודעותם של רופאים לתופעה.
באשר לנשים עם פוריות, מעריכים כי 25% עד 50% מהן הסובלות מבעיות פריון, סובלות מאנדומטריאוזיס, וכי ל  30% עד 50% מהנשים המאובחנות עם אנדומטריאוזיס, יש גם בעיות פריון.

לאפשרויות טיפול קונבנציונלי, לחצי כאן
לאפשרויות טיפול משלים, לחצי כאן 

​

גורמים אפשריים:
אנדו היא מחלה "טריקית". הסימפטומים רחבים ומשתנים בין אחת לשניה, האבחון קשה ומאתגר וגם הסיבות לה עוד לא ממש ידועות. אבל, יש כמה השערות.

1. זרימת וסת הפוכה

תופעה זו מתרחשת כאשר תאי רירית הרחם זורמים חזרה דרך החצוצרות אל חלל הרחם ואינם מופרשים מן הגוף כדימום ווסתי. תאים אלו נטמעים באברי האגן ומשגשגים שם עד שנוצרים נגעים והידבקויות.

מידה זו או אחרת של זרימה הפוכה קיימת ככל הנראה אצל מרבית הנשים אולם בדרך כלל מסוגל הגוף להיפטר משיירי הרקמה מבלי שתתפתח בעיה. מניחים שאנדומטריוזיס יתפתח אצל נשים שגופן אינו מסוגל להתמודד עם התופעה וכיום זוהי הסברה המקובלת ביותר. אולם, תיאוריה זו אינה מסבירה מדוע נשים שרחמן נכרת ממשיכות לפתח אנדומטריוזיס, ומדוע ניתן למצוא נגעים בקרב עובריות ובמקרים נדירים אף אצל גברים.  
2. מטאפלזיה

זהו שמו של תהליך התמיינותם של תאי רקמה מסוג אחד לתאי רקמה מסוג אחר. תהליך זה מתרחש בשלב העוברי. לפי סברה זו חלק מהתאים משמרים את יכולתם העוברית להפוך לתאי רירית רחם גם בבגרות. תיאוריה זו יכולה להסביר כיצד נצפו תאי רירית רחם ואנדומטריוזיס במקרים נדירים גם אצל גברים.

2. נטיה תורשתית

קיימת נטייה משפחתית ללקות באנדומטריוזיס ולכן עשוי להיות מרכיב תורשתי למצב. נמצא שאם יש לך תאומה זהה עם אנדומטריוזיס, הסיכוי שלך להתפתחות המחלה גבוה פי 7 מאשר באוכלוסיה הכללית. אולם, פעמים רבות לנשים עם אנדומטריוזיס אין בנות משפחה נוספות החולות במחלה, ולכן זהו לא הסבר מספק כהסבר יחיד. 

4. נדידת תאים במחזור הדם או דרך מערכת הלימפה

אף שהמנגנון אינו ידוע, נודדים ככל הנראה התאים האנדומטריוטיים דרך מחזור הדם או דרך מערכת הלימפה. תאוריה זו מסבירה כיצד במקרים נדירים אפשר למצוא תאי אנדומטריום במקומות מרוחקים כמו הריאות והמוח.

5. כשל חיסוני

מערכת החיסון של חלק מהנשים הלוקות באנדומטריוזיס אינה מסוגלת לטפל ביעילות בתאים האנדומטיריום. חלק מהלוקות במצב רגישות יותר לזיהומים מנשים שאינן לוקות באנדומטריוזיס אם כי הדעות חלוקות האם זהו גורם למצב או שמא תוצאה שלו.

6.  גורמים סביבתיים

השערה נוספת היא כי יתכן שהמצב נגרם עקב חשיפה לגורמים סביבתיים מסוימים כגון תוצרי פירוק כימיים שפוגעים במערכת החיסון של הגוף. כמו כן, אנדומטריוזיס היא מחלה אשר ומושפעת מעודף אסטרוגן, ולכן קיים סיכוי כי שכיחותה ההולכת ועולה נובעת מכמות האסטרוגן הרבה שאנו נחשפים אליה באופן יומיומי דרך חומרי ניקוי, חומרי הדברה, פלסטיק, קוסמטיקה, בשר, חלב וכד'.

​

גורמי סיכון:
ישנם גורמי סיכון רבים המשוערים כבעלי קשר לאנדומטריוזיס, אך הם עדיין בגדר השערות בלבד. אף אחד מגורמי הסיכון לא בודד והוכח כגורם סיכון למחלה, ייתכן ואוסף של גורמי סיכון יחדיו מגביר את הסיכוי לחלות באנדומטריאוזיס. גורמים אלו הם:
*פוטנציאל גנטי – בעשורים האחרונים נמצא קשר גנטי להופעת המחלה, אך לא נמצאו הגנים האחראים להתפתחות המחלה

*מחזורים לא תקינים-מחזורים תכופים (פחות מ23 יום), דימום וסתי ארוך וכד

*דחיית הריונות לגיל מבוגר ומיעוט לידות

*יחס לא תקין בין גובה למשקל, השמנת יתר

*חוסר פעילות גופנית אירובית בגיל צעיר

*צריכת כמויות גבוהות של קפה ואלכוהול

*סימפטומים ובעיות כרוניות במערכת העיכול

*פגיעה גופנית ביכולת התנועה

*זיהומים בקטריאליים כרונים
*חשיפה מוגברת לרעלנים סביבתיים